החלטה בתיק ת"א 34158-11-10

מונחת בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשת בהעדר הגנה מצידה, מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט.

אשר לסיבת המחדל -  טוענת המבקשת כי "הורדמה" על ידי המשיבה, אשר ניהלה עימה מו"מ, בניסיון לפתור את הבעיה הכספית, באמצעות העמדת מגרש לרכישה על ידי המשיבה כנגד החוב. בעניין זה אף הוחלפו טיוטות בין הצדדים. אולם, בדיעבד, לטענת המבקשת, מיד כשחלף המועד להגיש כתב הגנה הופסק ניהול המו"מ והסתבר כי כל מטרתו היתה "להרדים" את המבקשת, למשוך זמן עד לחלוף המועד להגיש כתב הגנה ולקבל פסק דין בהעדר הגנה.

אשר לסיכויי ההגנה - טוענת המבקשת כי המשיבה ניצלה את מצוקתה  הכספית הקשה, אשר רק כתוצאה ממנה חתמה (יחד עם הנתבע 4) על כתב ההתחייבות שצורף לכתב התביעה, בנוסחו, כפי שנוסח על ידי המשיבה.

לטענת המבקשת, הובטח לה על ידי המשיבה, כי בכפוף לחתימה על כתב ההתחייבות תינתן לה הלוואה על סך 400 אלף ש"ח בריבית בשיעור של 1-1.5 אחוז לחודש. על מנת לקבל הלוואה, אשר המבקשת היתה זקוקה לה כאוויר לנשימה, חתמו המבקשת והנתבע 4  על כתב ההתחייבות שצורף לכתב התביעה. במעמד החתימה לא היתה המבקשת מיוצגת על ידי עו"ד. המצהיר מטעם המבקשת הדגיש כי הזדרז להגיע למשרדי המשיבה ולחתום על כתב הערבות בערבו של חג הסוכות, ללא ייצוג הולם, והכל כתוצאה מן הלחץ הכבד שבו היו שרויים הוא והמבקשת, נוכח המצב הכלכלי הרעוע.

למחרת החג, במועד שבו אמורה היתה המשיבה להעמיד למבקשת את ההלוואה, ועל אף החתימה על כתב ההתחייבות כנדרש, נסוגה המשיבה מהבטחתה, והעמידה תנאים נוספים כתנאי למתן ההלוואה, אשר הביאו לכך שהמבקשת והנתבע 4 ייאלצו להשיב סכום של כ-900,000 ש"ח בגין ההלוואה בפרק זמן קצר ביותר (כ-14 יום). תנאים אלו, סיכלו, למעשה, את מתן ההלוואה בפועל מחד, ומאידך, הותירו את המבקשת ואת הנתבע 4 חתומים  על כתב ההתחייבות בנוסחו, כפי שצורף לכתב התביעה.

משכך, טוענת המבקשת, כי כתב ההתחייבות עליו מתבססת התביעה נחתם כתוצאה מלחץ כבד וכפיה  שכפתה עליה המשיבה. למעשה, ערבותה של המבקשת בטלה, שכן היא נחתמה תחת ההנחה כי מנגד לערבות תועמד ההלוואה הנ"ל, אלא שבסופו של דבר, לא העמידה המשיבה את ההלוואה כמובטח. עד כאן טענות המבקשת בקצירת האומר.

מנגד טוענת המשיבה לעניין סיבת המחדל, כי אין כל ממש בטענה שהמו"מ שנוהל בין הצדדים היה במטרה "להרדים" את המבקשת, כך שלא תגיש כתב הגנה מטעמה, והראיה, שבטיוטות שהחולפו בין הצדדים עלתה סוגיית ביטול ההתחייבות שנחתמה על ידי המבקשת והנתבע 4 ברחל בתך הקטנה. משמע, שהמבקשת היתה מודעת למצבה לאשורו. העובדה כי לא הוגש כתב הגנה במועד מהווה זלזול בבית המשפט מצדה של המבקשת.

אשר לסיכויי ההגנה, הרי שטענת המבקשת כאילו הבטיחה המשיבה להעמיד לה הלוואה על סך 400,000 ש"ח, איננה מוצאת כל ביטוי בכתב ההתחייבות עליו מבוססת התביעה. הדברים מתחדדים בשים לב לכך שהנתבע 4 הינו מנהל עסקים ממולח ומנוסה, המעסיק עורכי דין שונים, אשר לא יעלה על הדעת שלא יביא לידי ביטוי התחייבות מעין זו במסמך עליו חתם.

כמו כן לטענת המשיבה, לא עלה בידי המבקשת לבסס את טענת הכפייה ו/או עושק בהתאם לפסיקה.

דיון והכרעה

בבוא בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, שניים הם המבחנים אשר עליו לבחון:

1.         ביטול מחובת הצדק, כאשר פסה"ד שניתן במעמד צד אחד הינו פגום.

2.         ביטול על פי שיקול דעתו של בית המשפט, כאשר בבסיס מערכת שיקולים זו קיימים 2 מבחנים:

א.         סיבת מחדלו של המבקש מלהגיש כתב הגנה במועד.

ב.         סיכויי ההצלחה כי הגנתו תתקבל.

יצויין, כי התשובה לשאלה השניה היא החשובה ביותר, שכן אין כל טעם בביטול פסק דין כשאין בפי המבקש הגנה אפשרית (ראה: א. גורן, סוגיות סדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 354).

זאת ועוד,  ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד הוכר זה מכבר כחלק מזכות הגישה לערכאות, אשר הפכה לזכות חוקתית. ברוח זו, המגמה הרווחת היום הינה להעדיף בירור סכסוכים לגופם על פני מתן פסקי דין במעמד צד אחד.

עסקינן כאמור בבקשה לביטול פסק דין מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט, ועל כן על הבקשה לעמוד במבחן כפול:

סיבת המחדל